החלטה בתיק ב"ש 7282/06

1.         זהו ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט מ. בר עם) בב"ש 6056/06, בה דחה בית המשפט את בקשת העורר לאשר לו לצאת במהלך היום ממעצר הבית בו הוא נתון, ולעבוד .

2.         העורר נעצר והוגש נגדו כתב אישום בעבירות של כניסה למגורים, החזקת מכשירי פריצה וקשירת קשר. בית המשפט קמא נעתר לבקשה ועצר את העורר עד תום ההליכים, זאת לאחר שהוגש תסקיר מעצר לגביו. העורר ערר בבית המשפט המחוזי על החלטה זו, בית המשפט המחוזי (כב' השופט סולברג) קבע ביום 4.10.06, לאחר קבלת תסקיר משלים, כי העורר ישוחרר למעצר בית מלא בפיקוח.

3.         כעבור כחודש, ביום 8.11.06, הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בבית המשפט קמא. העורר הדגיש כי בשלב זה נערכה כבר הקראה, וכי מצבו הכלכלי הקשה מסכן אותו ואת משפחתו עד כי הם עלולים לאבד את קורת הגג שלהם, ועל כן ביקש שיותר לו לצאת מביתו ולעבוד בעיריית ירושלים בפיקוח מלא, במתחם סגור, ובליווי ערבות צד ג'.

4.         ביום 3.12.06, דחה בית המשפט קמא את הבקשה, לאחר קבלת תסקיר, בנמקו את ההחלטה בכך שלא היה מקום להגיש את הבקשה משחלפו אך מספר שבועות ממתן ההחלטה לשחרור העורר לחלופת מעצר. הוא הוסיף, כי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 קובע כי רשאי אדם לבקש עיון חוזר בעניין הנוגע למעצרו או שחרורו אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר ממתן ההחלטה. בית המשפט ציין, כי אין במקרה זה עובדות חדשות ולא נטען כי נשתנו נסיבות, וכי חלוף חמישה שבועות בלבד אינו מהווה זמן ניכר המצדיק עיון חוזר. כבר נקבע כי יש לשקול, בין היתר את חומרת העבירה המיוחסת, מידת המסוכנות והעמידה בתנאי חלופת המעצר עד כה, ואת נסיבותיו המשפחתיות, כלכליות ונפשיות של העורר.

בית המשפט ציין, כי ככלל, בשל הזמן הקצר שחלף, היה דין הבקשה להדחות ואולם בשל נסיבותיו האישיות של העורר-  הורה בית המשפט על הגשת תסקיר משלים. משלא ניתנה בתסקיר זה המלצה לאמץ את  החלופה- החליט בית המשפט לדחות את הבקשה היות שאין בחלופה המוצעת, כדי לאיין את מסוכנותו של העורר.

על החלטה זו הוגש הערר שלפני.

5.         העורר טוען, כי שגה בית המשפט קמא בדחיית הבקשה מטעמים דיוניים ובקבלו את טענת המשיבה כי העורר אינו עומד בתנאי הסף של סעיף 52 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים)תשנ"ו- 1996. לדידו, אין להגביל זכות יסוד מהותית כזכות לפרנסה ולמגורים בשל שיקולים שאינם הדין המהותי; כי ישנה אפליה אסורה בינו ובין הנאשם 3 באותו התיק, אשר בקשתו לעיון חוזר התקבלה כבר בחלוף חודש וחצי מיום שחרורו. בעוד שבקשת העורר נדחתה כחודשיים לאחר שחרורו; שגה בית המשפט בדחייתו הטענה כי ישנו שינוי בנסיבות המצדיקות קבלת הבקשה. העורר מדגיש, כי נראה שההליך בתיק העיקרי יימשך עוד זמן רב ומצבו הכלכלי הולך ומסתבך עד כי כך שאינו יכול לשלם תשלומי המשכנתא. העורר מציין, כי מקום העבודה המבוקש הינו מתחם סגור המאפשר פיקוח עליו ולא מתחם פתוח, כפי שטעה להניח שירות המבחן בעבר. על העורר יפקחו שני מפקחים במקביל ואחד הערבים ילווה את העורר הלוך ושוב לעבודה. מקום העבודה המדובר הינו מקום העבודה הקבוע והמסודר של העורר. עד כה ניצל העורר את כל ימי החופשה שצבר והוא בסכנת פיטורין. בשל כל אלו מבקש העורר כי יותר לו לצאת ולעבוד בעיריית ירושלים מדי יום בין 07:00 ל14:00.

            בא כוח המשיבה מתנגדת לבקשה. הוא הדגיש את החומרה והמסוכנות שבעבירות לכאורה המיוחסות לעורר. מדובר במבצע מודיעיני רחב היקף שעשו הנאשמים בו ניסו לאתר מקומות שניתן לפרוץ אליהם, כאשר בעליהם לא נמצאים בהם. כן ציין את עברו הפלילי של העורר כנסיבה שלא לקבל את הבקשה. לא רק בעניין דיוני עסקינן אלא בעניין שיש בו פן מהותי. כב' השופט סולברג עת הורה על מעצר בית מלא, לקח בחשבון את מסוכנותו הגבוהה של העורר. העובדה שעברו רק חודשיים אין בה די כדי להצדיק מחשבה שנייה בשיקול דעתו של כב' השופט סולברג. לעניין טענת האפליה, השיב בא כוח המשיבה, כי השופט קמא, היה ער להבדלים שבין העורר ושותפיו ועשה את האבחנה ביניהם, כך שלא מדובר באנשים שווים בנסיבותיהם.

דיון

6.                  העורר טוען, כי  בקשתו נדחתה  מטעמים דיוניים. ואולם, ראוי  לבחון החלטה בעיון חוזר רק לאחר שעבר פרק זמן משמעותי, אשר יאפשר לבית המשפט לבחון לעומק מספר פרמטרים ביתן היתר, קיומן של נסיבות החדשות- אם יש כאלה, את מידת הרצינות שגילה העורר מעת קבלת ההחלטה המקורית ועד העיון החוזר, ועוד. על כן, השיקול של חלוף זמן ניכר, איננו, כפי שטוען ב"כ העורר, טעם דיוני, כי אם טעם מהותי.

7.         גם טענת האפליה דינה להידחות. היות שתלוי ועומד בעניינו של העורר הליך פלילי נוסף בעבירת התפרצות, אין מקום להשוות בין תנאי שחרורו לבין תנאי השחרור של הנאשם 3, שכן תנאים אלו נקבעו לאחר בחינת מידת המסוכנות של העורר לעומת אחרים, ואין ספק שיש השפעה לעובדה שתלוי ועומד נגדו הליך נוסף, על קביעת מידת מסוכנותו.

8.         נימוקיו של בית משפט קמא לעניין ניתוח תנאי החוק לעיון חוזר בהחלטה, מקובלים עלי, ואין צורך לחזור עליהם. יחד עם זאת, אניח לטובתו של העורר כי חלף די זמן על מנת לעיין שנית בהחלטה של בית המשפט המחוזי. על מנת לבחון האם יש מקום לאפשר לעורר לצאת לעבודה, יש לבחון האם התנאים המוצעים לעבודה ולפיקוח הולמים, והאם הם מרסנים את מסוכנותו של העורר (ששני בתי משפט כבר קבעו כי היא קיימת ושעליה מצביע גם התסקיר).

כפי שנטען, מדובר בעבודה במתחם מגודר של מספר מבנים ובכניסה אליו שומר. ישנם שלושה מפקחים שתפקידם מחייב תזוזה במתחם ואין אדם אחד שייפקח על העורר כל העת, אלא, השלושה יחלוקו בפיקוח עליו. העורר ילווה באדם בדרכו אל העבודה וממנה. ואולם, התסקיר המשלים של שירות המבחן נמנע מקביעה כי די בתנאים המגבילים האלו בכדי למנוע את מסוכנות העורר, כפי שהוערכה על ידו על בסיס מאפייניו האישיותיים והערכת המסוכנות הנשקפת ממנו. יש להדגיש, כי שירות המבחן הנו ידו הארוכה והמקצועית של בית המשפט, בה ייעזר על מנת לקבוע אם החלופה המוצעת הנה חלופה אמינה ויש בה כדי לנטרל את מסוכנותו של העורר אם לאו.

לעניין נסיבותיו הכלכליות הקשות איני רואה בהן שינוי נסיבות המצריך את שינויה של החלטת בית המשפט קמא.

9.         בשל כל האמור, ובהתאם לתסקיר המשלים. בקשת העורר נדחית.

ניתנה היום, כ"ג בכסלו תשס"ז (14 בדצמבר 2006), במעמד הצדדים.